החיים שלהם בידיים שלנו

ענף האבטחה הישראלי מוביל בתחומו בעולם. בכל מקום אליו אנו פונים, מקבלים אותנו בהערכה רבה וכבוד. ההילה שלנו נובעת בעיקר מהניסיון המבצעי המצטבר. כל אחד מאתנו היה לוחם בצבא, אחז בנשק, ביצע פעילות מבצעית בשטח אויב, חווה סכנות ואיומים ואולי אפילו לקח חלק באירוע ירי מבצעי. לעומתנו, אנשי האבטחה במדינות רבות אחרות לא חוו כלל פעולה מבצעית בחייהם וכל הידע שצברו נובע מספרות מקצועית וקורסי הכשרה שונים.

במהלך עשרים השנים האחרונות אני מסתובב בעולם במסגרת תפקידיי הרבים ומעביר הדרכות בנושאי אבטחה שונים עבור יחידות אבטחה ממלכתיות וארגוניים פרטיים. מנסיוני למדתי שאין דרך אחת נכונה וכל מדינה מתמחה בתחום בו היא ספגה יותר נפגעים. כמו כן, האיומים והיסטוריית הפיגועים מאתגרת אנשי מקצוע בעולם לפתח תפיסות אבטחה מעט שונות אשר נכונות ותואמת את המציאות בה הם חיים.

אנגליה VS ישראל

ישראל ואנגליה חולקות כמה מאפיינים משותפים – שתי המדינות תחת שלטון דמוקרטי חופשי, בריטניה כאי גאוגרפי וישראל כאי טריטוריאלי יכולות לשלוט באופן אפקטיבי על גבולותיהן, לשתי המדינות ניסיון רב עם ארגוני טרור  – ישראל מול חמא"ס ואש"ף, אנגליה מול ה- IRA, אפילו איומי הטרור מחוץ למדינה דומים – ישראל מול איראן וחיזבאללה, אנגליה מול דאע"ש. אך עם זאת, השוני התרבותי הוא רב ולכן ישנם פערים גדולים בתפיסות האבטחה בשני תחומים עיקריים: אופן מניעת הפיגוע ודוקטרינת החימוש.

מניעת פיגוע

תפיסת הבטחון הישראלית בהתמודדות עם מניעת טרור גורסת שצריך לעשות הכל על מנת לסכל פיגועים –  עבורנו הישראלים, מוות של חייל או אזרח כתוצאה מפיגוע הוא טרגדיה נוראית והמדיניות היא מניעה בכל מחיר. 

על מנת למנוע פיגועים, ישראל פועלת בשיטת המעגלים, לדוגמא: 

במניעת פיגוע של מחבל מתאבד המגיע מאזור יהודה ושומרון יתקיימו מספר מעגלי הגנה: מידע מודיעין, גדר ההפרדה, כוח צבאי, אבטחה קבועה של ישובים, חימוש אזרחים, תדרוך למודעות האזרחים ועוד מעגלי אבטחה גלויים וסמויים.

בראייה אופטימית, כל מעגל בפני עצמו אמור למנוע פיגוע אך כדי להגיע למצב של אפס נפגעים מוסיפים עוד ועוד מעגלי אבטחה.

לעומתה, תפיסת הבטחון הבריטית שונה לגמרי מזו הישראלית ודוגלת בשיטת ההכלה – הבנה עמוקה שאין ביכולתם למנוע פיגועים באופן הרמטי ללא פגיעה משמעותית בחיי היומיום ומבלי לפגוע בצורה זו או אחרת במנועי הכלכלה של המשק. לכן הבריטים עובדים בשיטת הגבינה השווצרית. בכל שכבה ישנם חורים או פרצות אבטחה אך שילובן יצמצם את יכולותיו של המפגע תוך כדי שמירה על התנהלות תקינה של ההמון.

ניתן להמחיש תפיסה זו על ידי תאור ישומה בתחבורה הציבורית בלונדון: כחמישה וחצי מיליון איש עוברים כל יום ברכבת התחתית של לונדון. המטרה העיקרית של גורמי הבטחון היא כמובן למנוע פיגוע תוך כדי שמירה על לוח זמני הרכבות וזרימת הקהל. על פי שיטת הגבינה השוויצרית: שכבה ראשונה כוללת מידע מודיעיני, שכבה נוספת היא מצלמות האבטחה, עוד שכבה עוסקת בהסברה לציבור והעלאת מודעות ושכבה אחרונה כוללת סדרנים ומשטרת הטיוב הנמצאים באופן שוטף בתחנה על מנת לדאוג לניהול השוטף. הבריטים מבינים שכל אחת משכבות האבטחה אינה יכולה למנוע את הפיגוע לבדה אך כולן ביחד מורידות באופן משמעותי את הסיכוי שפיגוע מתוכנן יצא לפועל ובמידה ואכן יתרחש, כוחות הבטחון ידעו לנהל את האסון באופן הטוב ביותר. אם היו בוחרים להציב מכונת שיקוף ושערי מגנומטר בכניסה לכל תחנה כפי שמבוצע בישראל היו מורידים את הסיכוי לפיגוע לכדי כמעט אפס אך במחיר ירידה משמעותית בכמות האנשים הנכנסים לתחנה כל יום, כלומר ירידה ביעילות ופחות הכנסות כתוצאה משימוש ברכבת התחתית.

דוקטרינת החימוש

תפיסת החימוש של שתי המדינות גם היא שונה ביסודה ומעמידה בפנינו שאלות רבות.

בישראל, כל אנשי האבטחה הן מהמגזר הציבורי והן מהמגזר הפרטי חמושים בנשק ארוך או קצר ואזרחים רבים בעלי נשק ברישיון. כל חייל או שוטר מחויב לשאת נשק בזמנו הפרטי גם כשאינו בתפקיד מה שהוכיח את עצמו בין השנים 2014-15 כאשר רבים מפיגועי הדריסה והדקירה בישראל סוכלו על ידי אנשי אבטחה נושאי נשק שאינם היו בתפקיד. מצד אחד, ריבוי במספר הנשקים נותן לאזרחים תחושת ביטחון, יכולת הגנה עצמית והרתעה כלפי היריב . מאידך, כאשר קיים מספר רב של כלי נשק ברישיון, לא ניתן להימנע מכך שחלקם יהיו ברשות אזרחים ואנשי אבטחה בעלי הכשרה מינימלית או ללא כלל הכשרה, דבר שתורם לאחוזים גבוהים של שימוש בנשק שלא לצורך כמו במקרי אלימות במשפחה, תאונות פליטת כדור, ירי בארועי שמחה וירי לא מוצדק על אזרחים.

בבריטניה לעומת זאת, רוב השוטרים אינם חמושים וכמוהם גם חברות האבטחה הפרטיות. אנשי המשטרה מחויבים להשאיר את נשקם בתחנת המשטרה ולצאת לביתם ללא מדים וללא סממנים נלווים, נוהל המושרש עוד מסוף המאה הקודמת – אז, אנשי  משטרה היוו מטרה לפיגועים עבור קבוצת הטרור IRA וכך ניסו להסתיר את זהותם. 

אם זאת, לאחר פיגועי 2017, העלו את אחוז השוטרים החמושים בכפוף להכשרת ירי מקצועית. במקביל, נמצאים בשטח שוטרים נוספים רבים שאינם חמושים כלל או מצוידים באקדח טיזר בלבד. על חברות האבטחה הפרטיות חל איסור מוחלט בהחזקת נשק מכל סוג שהוא. 

לתפיסת הבריטים המענה מידתי מכיוון שרק מי שהוסמך באופן ראוי רשאי לשאת נשק קטלני. מספר הנשקים במדינה מוגבל ולכן נמנעת התפשטותו למקומות שאינם רצויים כמו משפחות פשע וגורמי טרור. כהוכחה לכך, כל הפיגועים האחרונים באנגליה בוצעו בשימוש נשק קר (פיגועי דריסה או דקירה) או על ידי מטעני חבלה שונים והמענה להם היה מידתי, ללא הרג מיותר של עבריינים פליליים או לוקים בנפשם.  בשנת 2017 חוותה לונדון מספר אירועי דריסה ודקירה שהסתיימו לאחר הגעתם של צוותי משטרה ייעודיים, מאומנים וחמושים דייה כדי לסכל מפגע ולמנוע פגיעה בחפים מפשע.

כל מדינה בונה לעצמה שיטות עבודה תואמות לרמות האיומים בה. על ידי הבנת ולמידת תפיסות אבטחה שונות מהעולם נוכל לבחון בעין ביקורתית את שיטות העבודה הנהוגות בישראל ובכך לשפר ולהיטיב את המענה אותו אנו מספקים. 

אירועי הירי האחרונים על ידי אנשי הביטחון בהם נהרגו אזרחים חפים מפשע, משבר הקורונה והצפיפות בשטחי ציבור וארועים המוניים מחייבת אותנו לעדכן את נהלי ושיטות העבודה בהן נהגנו לפעול תוך שמירה על תחושת הביטחון ומתן שירות.

שיטת המעגלים הנהוגה ברכבת התחתית בלונדון כנראה שאינה מתאימה לתפיסתנו ואינה ישימה ברכבת התחתית המתהווה בתל אביב, אך אם נדע לשלב טכנולוגיות מתקדמות תוך ניהול סיכונים נוכל להגיע לתוצאה טובה ויעילה התואמת את צורכי הציבור. 

ציוד אנשי חברות אבטחה וכוח אדם בנשק אל הרג (אקדח טיזר, תרסיס פלפל או שוקר חשמלי) לצורכי הגנה עצמית והתמקדות בכוחות אבטחה יעודיים בעלי הכשרה מתאימה לנשיאת נשק קטלני יכולה למנוע ירי מיותר ולהציל חיי אדם.

תפקידנו לתת מענה נכון ומידתי לאיום הפלילי והסדר הציבורי תוך כדי פתרון ייחודי, מקצועי ומהיר לאיום הפח"עי באזורינו.

כי החיים שלהם, בידיים שלנו

בברכה,

עופר גרינבוים לירון, 

מומחה בין לאומי בניהול המונים באירועים ומתחמים

נהנת לקרוא? אשמח לשיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email